פסק-דין בתיק עפ"ס 32749-01-13

הנשיאה נילי ארד

1.  לפניי ערעור על החלטתו של השופט דניאל גולדברג בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת כי יפסול עצמו להמשיך ולדון בתביעתה לתשלום זכויותיה בגין תקופת עבודתה במשק הבית של המשיבה וסיומה (תיק ס"ע 49171-03-12). השתלשלות העניינים שקדמה להגשת הבקשה מפורטת להלן.

הליך הדיון המוקדם

2.      המערערת (להלן גם: התובעת) הגישה לבית הדין האזורי בירושלים בקשה למחיקת כתב הגנה שהגישה המשיבה, בטענה כי ייפוי הכוח שהגיש ב"כ הנתבעת אינו חתום על ידה (להלן: בקשת המחיקה).

3.      בישיבת קדם משפט שנועדה ביום 10.12.2012 דחה השופט  את בקשת התובעת למחיקת כתב ההגנה, תוך שקבע בהחלטתו, כי לפי שהוברר מן המסמכים הרפואיים "הנתבעת היא אישה ילידת 1925 אשר חולה במחלת אלצהיימר ומצויה במצב דמנטי. במצב דברים זה בתה היחידה של הנתבעת חתמה על ייפוי הכוח ויש להסתפק בכך". בנוסף קבע, כי "לאחר שבמהלך הדיון הוצגו לב"כ התובעת המסמכים הרפואיים, אנו סבורים כי המשך עמידתה של התובעת על הבקשה נושא אופי חסר תום לב וקנטרני". על התובעת הושתו הוצאות משפט בסך 500 ש"ח (להלן: ההחלטה). 

4.      ב"כ התובעת לא השלימה עם ההחלטה ובאותו מעמד ביקשה לסיים את הדיון שכן בדעתה להגיש בקשה לפסילת השופט, וכך טענה: "מתחילת הדיון קטעו את דבריי, טענו שסגנוני אינו ראוי, ניהלו נגדי מסע הכפשה ובסופו של יום נענשת התובעת על לא עוול בכפה. אבקש לסיים את הדיון, להגיש ערעור על ההחלטה ולקבוע את התיק בפני מותב אחר. בדעתי להגיש בקשת פסילה".

5.    ב"כ הנתבעת התנגד להפסקת הדיון, ובית הדין האזורי קבע בהחלטה נוספת, כי " גם לו היתה מוגשת בקשת פסילה, דבר שטרם נעשה, הכלל הוא שהגשת בקשה כזו אינה מפסיקה את הדיון. לפיכך יירשמו מוסכמות ופלוגתאות". בהתאם, נרשמו מוסכמות ופלוגתאות בהליך וניתנה החלטה לגבי המשך ניהול התובענה.

הבקשה לפסלות

6.    ביום 26.12.2012 הגישה התובעת בקשה לפסילת השופט מלשבת בדין בהליך, מפאת החשש מפני פגיעה בזכויותיה ולעיוות דין. לטענתה חשש זה מבוסס על התנהלות הדיון המוקדם "וכן לאור שיחה שהתקיימה בין מותב זה" לבין בתה של התובעת, הגב' גלית הושיאר. לבקשת הפסלות צירפה התובעת תצהיר מטעמה ומטעם בתה.

7.    הנתבעת התנגדה לבקשה תוך שציינה כי יחסו של בית הדין לצדדים היה הוגן, ענייני ושוויוני, ללא דעה קדומה או משוא פנים, וללא התבטאות או מחווה היכולים להתפרש באופן שלילי כלפי התובעת.

החלטת בית הדין האזורי הדוחה את בקשת הפסלות

8.      בהחלטה מיום 8.1.2013 דחה השופט את בקשת הפסלות, תוך שהתייחס לכלל טענותיה של התובעת בבקשה ובתצהירים שהוגשו מטעמה ומטעם בתה. בכל הנוגע לטענותיה של התובעת בנוגע להתנהלות בית הדין בדיון המוקדם ומחוץ לאולם קבע בית הדין, כי "התשתית העובדתית שביסוד הבקשה מבוססת על טענות עובדתיות שאינן אמת" והטעים כי "בניגוד לנרמז על ידי התובעת בתצהירה, אין לי כל היכרות קודמת עם בתה של הנתבעת"; בנוסף, ציין כי "הבקשה אינה מבססת נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". על האמור הוסיף השופט וציין כמפורט להלן. 

9. בהתייחס לתצהיר בתה של התובעת, גב' גלית הושיאר, המתייחס להליך אחר בו ניתן על ידי מותב בית הדין בראשותו פסק דין בעניינה, קבע השופט כך:

"ביום 14.3.12 ניתן על ידי מותב בראשותי פסק דין על פיו נדחתה תביעה שהגישה גב' גלית הושיאר נגד עמותת רנה קסין (להלן: "פסק הדין"). ידוע לי שגב' גלית הושיאר הגישה ערעור על פסק דין זה וזאת מתוך משימת 'עיון בהודעת ערעור' שהופיעה בסל המשימות שלי במערכת 'נט המשפט'. לא ידוע לי על כל תלונה שהגישה גב' גלית הושיאר נגדי בעקבות פסק הדין, כטענתה בתצהירה, ומכל מקום לא הועברה להתייחסותי כל תלונה כזו...

... אשר למהלך הדיון המוקדם מיום 10.12.12, לטענת התובעת בתצהירה 'בית הדין פנה אך ורק לעו"ד נאור וחייך כל הזמן לעו"ד נאור ולבת הנתבעת ונראה כי הם מכירים זה את זה, תוך שהיא ציינה שהיא אישה בעלת עיסוקים רבים'. לצערי עלי לומר כי אין כל יסוד עובדתי לדברים אלה."

10.  השופט דחה את טענות התובעת נגד התנהלות השופט במהלך הדיון המוקדם ויחסו לבאת-כוחה. מנגד, התייחס להתנהלותה של באת-כוח התובעת במהלך הדיון המוקדם, כלהלן:

"אף אין זה נכון שבית הדין איים מתחילתו של הדיון ועד סופו ללא כל הצדקה על ב"כ התובעת. מהלך הדיון עצמו משתקף בפרוטוקול הדיון, כפי שתוקן בהחלטה מיום 20.12.12 שניתנה בעקבות בקשת התובעת. מן הפרוטוקול עולה שב"כ התובעת הפריעה למהלך הדיון בהתפרצויות לדברי ב"כ הנתבעת, כי לאחר שבית הדין העיר לב"כ התובעת כי עליה לחדול מכך וכי בהיעדר שמירה על כללי הדיון ייצא בית הדין להפסקה, בית הדין יצא להפסקה ובחזרתו ממנה העמיד את ב"כ התובעת על כך שככל שהתנהגות זו תימשך, תוצא התראה לפסיקת הוצאות אישיות. בהמשך, לאחר שב"כ התובעת הודיעה לבית הדין שהיא עומדת על בקשתה למחיקת כתב ההגנה אף לאחר שהוצג לה מסמך רפואי התומך בעמדת הנתבעת בבקשה, ולאחר שבית הדין דחה את הבקשה למחיקת כתב ההגנה וחייב את התובעת בהוצאות בסך 500 ש"ח בשל עמדתו כי המשך עמידתה של התובעת על הבקשה הייתה מחוסרת תום לב וקנטרנית, הודיעה ב"כ התובעת שהיא מבקשת לערער על ההחלטה וטענה כי 'בית הדין עושה את זה אך ורק לאור ניהול התיק נגד עמותת רנה קסין' וטענה כי מנוהל נגדה מסע הכפשה 'ובסופו של יום נענשת התובעת על לא עוול בכפה'. ב"כ התובעת ביקשה לסיים את הדיון, להגיש ערעור על ההחלטה והודיעה על כוונתה להגיש בקשת פסילה, אך בית הדין דחה את בקשת ב"כ התובעת להפסיק את הדיון והחליט לסיים את הדיון המוקדם ולרשום מוסכמות ופלוגתאות. במהלך רישום המוסכמות והפלוגתאות שבה ב"כ התובעת להפריע למהלך הדיון ואז התרה בה בית הדין כי יוטלו עליה הוצאות אישיות אם תוסיף להפריע למהלך הדיון".

11.  אשר לחזקת האובייקטיביות ומקצועיות השופט והתנהלותו ללא משוא פנים, הבהיר השופט בהחלטתו:

"כל ההחלטות שקיבל בית הדין, בין החלטות בבקשת התובעת למחיקת כתב ההגנה ובין החלטות לעניין ניהול הדיון, התקבלו משיקולים ענייניים בלבד הנוגעים לאותן החלטות, וללא כל קשר לעניינה של גב' גלית הושיאר. חיובה של התובעת בהוצאות הבקשה למחיקת כתב ההגנה נעשה על בסיס השיקולים שפורטו בהחלטה בלבד. התראות של בית הדין לב"כ התובעת במהלך הדיון ניתנו משיקולים של ניהול הדיון בלבד";